ידוע ומפורסם לכל יושבי בית המדרש שיש מחלוקת בין גדולי הראשונים באשר לגדר איסור שמיעת קול אשה המוזכר בגמרא. יש אומרים שהאיסור שייך רק בשעת קריאת שמע, ויש מחמירים אפילו שלא בשעת ק"ש, וההלכה נפסקת בש"ע כדעה האחרונה. גם לפי שיטה זו יש חילוקי דעות ביו הפוסקים. יש אוסרים אפילו קול דיבורה של אשה ויש מתירין קול דיבור אבל אוסרים קול שירה. בזה לכ"ע נקטינן לקולא ומחמירין אך ורק בקול שירת אשה, לא בדיבורה. ואפילו כאן, יש סוברים שהאיסור אינו שייך לשמיעה דרך רדיו או דרך הקלטה, יש אוסרים בכל אופן, ויש סוברים שאם השומעים אינם יכולים לראות את האשה בעת השירה, או שאינם מכירים אותה כלל ושומעים רק את קולה דרך הרדיו, שיש להקל. בדבר הזה נחלקו גם פוסקי זמנינו עד היום.
לעומת כל זאת יש סוברים שבשירי קודש, קריאת פסוקי תנ"ך עם טעמי המקרא וכדומה, שאינם מביאים את האדם לידי הרהורי עבירה כלל, אין חשש קול אשה בשום אופן, מכיון שאנו רואים שהגמרא אומרת שאסור לנשים לקרוא בתורה מפני כבוד הציבור ולא מוזכר שם איסור קול אשה כלל, משמע שבקריאת תנ"ך עם טעמי המקרא לא שייך הרהור, וה"ה לשירי קודש וכיוצא בזה הכל תלוי בתוכן, וכן פסק השדי חמד, מרן החיד"א, בעל השרידי אש, ומרן הראש"ל עובדיה יוסף שליט"א שמפיו אנו
(הספרדים) חיים ולכן הכי נקטינן וככה אני נוהג ויהי רצון מלפני השם שהאמת יורה דרכו אמן
Tuesday, June 14, 2011
Subscribe to:
Posts (Atom)